זוג מחליט להתגרש. לאחר המהלך העצוב והכואב, ניתן פס”ד או נערך הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פס”ד, הקובע זמני שהות של כל הורה עם ילדיו. בשני המקרים, חובתם של ההורים לקיים את הסדרי השהות ככתיבתם וכלשונם.
למרבה הצער, לא תמיד כל צד מקיים את הסדרי הראייה לפי הוראות פסה”ד או ההסכם. יש מקרים שבהם אחד ההורים – לרוב ההורה המשמורן –מסרב למסור את הקטין לצד האחר תוך שהוא מצדיק זאת בטענת אי-רצונו של הילד.
התוצאה אינה רק פגיעה בזכויות ההורה, כאפוטרופוס החוקי והטבעי של הילד (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962), אלא יש בכך גם פגיעה בזכותו של הילד המנוע מלקיים קשר שוטף עם שני הוריו. מדובר בהפרה בוטה של הדין, ובעוול רגשי להורה ולקטין גם יחד. וכאשר אחד ההורים פועל בצורה הזאת באופן עקבי ומתמשך, ללא סיבה מוצדקת, וכן מעודד את הילד לסרב לפגוש את ההורה האחר – אזיי יש חשש לניכור הורי, על כל מרכיביו.
במקרים אלה, נוהגים לפתוח תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, שתחייב את ההורה הסרבן לקיים את זמני השהות ולמסור את הקטין להורה השני. התהליך כיידוע רגיש וארוך, יקר ומייגע, ובינתיים הקטין ממשיך להתרחק מאביו או מאמו.
אפשר גם אחרת
לא כולם יודעים שקיימת חלופה יעילה להליך המשפטי והיא אכיפת פסה”ד ישירות בלשכת ההוצאה לפועל (להלן הוצל”פ) – ללא צורך בתביעה משפטית בביהמ”ש לענייני משפחה.
כדי לפעול להוצאת צו עשה למסירת קטין דרך הוצל”פ, נדרשים שני תנאים מקדימים:
- קיומו של פס”ד תקף המסדיר את זמני השהות – בין אם מדובר בפס”ד ובין אם מדובר בהסכם גירושין.
- ציון מפורש בפסה”ד שאפשר לאכוף אותו דרך ההוצל”פ, מסוג “בית המשפט מורה שביצוע פסה”ד ייעשה בהוצל”פ”.
כאשר שני התנאים האלה מתקיימים – ניתן לפנות להוצל”פ ולהגיש בקשה לצו עשה לביצוע פס”ד, אשר יחייב את ההורה הסרבן למסור את הקטין להורה השני לפי ההסדר שנקבע (סע’ 62 (א) לחוק ההוצל”פ, תשכ”ז-1967). לאחר הגשת בקשה זו, תישלח אזהרה לחייב, ובה יידרש לבצע את הוראות הדין, בתוך הזמן שייקבע לו. ואם הוא לא ימלא אחר הדרישה, ינקוט הרשם בצעדים הנדרשים לפי החוק (שם, סע’ 62 (א) ו-62(ב)).
אם אחד התנאים הנ”ל לא מתקיים, עדיין אפשר לפעול. ואולם יהיה צורך לפנות תחילה לבית המשפט, בבקשה לתת תוקף של פס”ד להחלטה על מנת לעמוד בתנאי הראשון או להוסיף סעיף המאפשר אכיפה דרך ההוצל”פ למילוי התנאי השני. רק לאחר השלמת שני התנאים, אפשר לפעול במסלול האכיפה המהיר דרך הוצל”פ.
ואם ההורה גר בחו”ל?
ההליך הנ”ל מתבצע גם במקרה של הורות בינלאומית. כאשר אחד ההורים מתגורר מחוץ לישראל, וההורה המשמורן אינו מקיים את פסה”ד למרות החלטת בית המשפט – גם במקרה הזה הפתרון המוצע רלוונטי ואפשר להיעזר במנגנון של ההוצל”פ לצורך מסירת קטין, ובכך להפעיל אמצעי לחץ ואכיפה ללא הליכי תביעה מייגעים ויקרים מול בתי המשפט בישראל. וזאת כל עוד ומתקיימים שני התנאים הנדרשים.
לקחת ילד בכפייה – זה אפשרי?
אף אחד לא רוצה לראות מצב, שבו קטין נגרר מחוץ לביתו בניגוד לרצונו. ולכן, לשכת הוצל”פ אינה פועלת בכוח ובכפייה, אלא ברגישות רבה ובראייה של טובת הילד וכן בשיתוף פעולה עם שירותי הרווחה, עם גורמים מקצועיים, כגון עובד סוציאלי, ועם פקיד הסעד בהתאם לסע’ 95(ב) לתקנות הוצל”פ, תש”ם-1979.
ולעיתים מופעל תחילה ניסיון לגישור או פנייה מחודשת לבית המשפט (סע’ 62 (ב) לחוק ההוצל”פ, תשכ”ז-1967), בטרם נקיטת צעדים פיזיים.
כאמור, המטרה אינה להפעיל אלימות או כוח, אלא לאכוף אחריות הורית בצורה שקולה על מנת להימנע ממצב שבו הורה מתעלם מהוראות פסה”ד. לשכת ההוצל”פ מאזנת בין הצורך להגן על זכויות ההורה לבין השמירה על שלומו הנפשי והפיזי של הקטין.
לסיום, הורים רבים אינם מודעים לזכויותיהם ולכלים החוקיים העומדים לרשותם. מומלץ לאלה שאינם מקבלים את ילדיהם לפי הסדרי השהות שנקבעו, במקום להיגרר להליכים משפטיים מתישים, לבדוק אם התנאים מתקיימים לאכיפה באמצעות לשכת ההוצל”פ.
אל תוותרו על הקשר עם ילדיכם ועל זכויותיכם כהורים. יש פתרון חוקי, ישים, יעיל וגם מהיר יותר. תשתמשו בו לטובתכם ולטובת הילד!
הערה: מאמר זה ניתן למטרות אינפורמטיביות בלבד. כל תיק/מקרה מחייב בחינה פרטנית, ועל כן המידע הכלול במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי.
Brochure PDF
