האם סעיף ויתור התביעות בהסכם הגירושין מגן על כל תביעה משפטית עתידית?

כאשר הסכם גירושין מאושר בבית המשפט או בבית הדין – הוא מקבל תוקף של פסק דין, ולכן לא ניתן לערער על תוכנו לאחר תום תקופת הערעור. הוראות ההסכם הופכות סופיות ומחייבות, וברוב המקרים כל פתיחת מהלך משפטי לאחר מכן תיתקל בקשיים משפטיים.

כך גם במקרה שצד בהליך מעוניין לערער על פסקת הוויתור, הנוהגים לצרף להסכמי הגירושין, והקובעת:

בכפוף להתחייבות האיש/האישה עפ”י הסכם זה ובכפוף לאישור הסכם זה, מוותר/מוותרת בזה האיש/האישה על כל טענה ו/או תביעה כספית ו/או קניינית מכל סוג ו/או מין שהוא, הן במישרין והן בעקיפין, ומצהיר/מצהירה כי אין לו/לה ולא יהיו לו/לה כל תביעות בנוגע לכספים, לרכוש או לכל עסק אחר של האיש/האישה ללא יוצא מן הכלל […].

אם אין אזכור, אין ויתור!

ואולם הלכת בג”ץ קהלני יוצרת כר נרחב לחריגה, שיש בה מתן הצדקה לתביעה משפטית העשויה להתקבל בבתי המשפט ובבתי הדין.

בבג”ץ 7947/06 קהלני נ’ ביה”ד הרבני הגדול, השופטת ארבל אמנם דחתה את העתירה בשל נסיבות המקרה, ואולם פסה”ד סלל את הדרך לקביעה, שלפיה סעיף ויתור בהסכם גירושין אינו שולל בהכרח את זכותה של האישה לתבוע זכויות בנכסים שלא הוזכרו במפורש בהסכם – ובפרט כאשר לא הייתה מודעת לקיומם בעת החתימה. והנה דבריה:

“במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, ויתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לויתור”.

מאז פרשת קהלני ב-2006 בתי המשפט ובתי הדין פסקו לפי עמדתה של השופטת ארבל, וכאשר התביעה נגעה בנושא שאינו מובא מפורשות בהסכם הגירושין, נמנעו מלהסיק ויתור או מחילה באופן אוטומטי, ולא שללו את הזכות לתבוע בגין זכויות קנייניות בנכסים שלא הוזכרו בהסכם.

הלכת קהלני צוברת תאוצה

הדבר עולה מע”מ (ירושלים) 222-08 ש”א נ’ ש”ד, שניתן לאחר בג”ץ קהלני, בעניין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לוויתור על זכויות פנסיוניות בהסכם הגירושין. המערער העלה את טענת היעדר ויתור מפורש על זכות הפנסיה.

בערעור זה, חזר בית המשפט על דברי השופטת ארבל וקבע כי בשלוש השנים האחרונות עולה מן הפסיקה מגמה פרשנית עקבית העלולה לפסול את פסקת הוויתור כאשר הסכם הגירושין שותק בעניין הנכס שבמחלוקת.
עוד נאמר שם שהנטל מוטל על הטוען לקיומו של ויתור להוכיח כי השתיקה בהסכם מלמדת על כך שהצד שכנגד היה מודע לזכות מסוימת שעמדה לו, ובחר לוותר עליה באופן מודע.

גם השופט שנלר בעמ”ש 39641-05-10 פלונית נ’ פלוני, תומך בגישה המצמצמת וקובע: “על פי הפסיקה, בן זוג הטוען לוויתור של בן הזוג האחר על זכות ממונית, נדרש להצביע על ויתור מפורש ואין די בוויתור משתמע וכללי”. 

וכך גם קבע השופט אלון בע”א 753/82 פלונית נ’ פלוני: “צריך שהוויתור יהא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, על דרך הסכמה פוזיטיבית”. קיומה של הסכמה זו נבחן על פי השאלה האם ניתן להסיק מהנסיבות כי בן הזוג התכוון לוותר – בין אם נאמר הדבר במפורש ובין אם ניתן ללמוד על כך מהתנהגות חד-משמעית של כוונת הוויתור (דברי השופט טירקל).

ובערעור משפחה אחר נקבע שהזכות לחלוקת הפנסיה בין שני הזוג אינה בגדר “טובה” או “מענק חסד”, אלא זכות קניינית מובהקת שמקורה בדין ובפסיקה רחבה. העובדה שהפנסיה לא מוזכרת בהסכם הגירושין, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את זכותו של בן הזוג השני לקבל את חלקו בפנסיה. אם צד אחד מבקש לחרוג מן הכלל ולא לחלק את הפנסיה עם  הצד האחר – הנטל עליו לציין זאת במפורש במסגרת הסכם הגירושין. בהיעדר התייחסות כזו, תיוותר לבן הזוג השני הזכות החוקית לקבלת מחצית מהפנסיה, כאשר ההסכם שותק בעניין זה (ע”מ (ירושלים) 222-08 ש”א נ’ ש”ד).

לסיום, על עורכי הדין לכלול בהסכם הגירושין סעיף ויתור מפורש וספציפי – ולא להסתפק בנוסח כללי או משתמע – זאת כדי למנוע פרשנות שיפוטית שעלולה לערער את תוקף הוויתור, בעיקר כאשר בעל הדין לא היה מודע בעת החתימה לזכות מושא הוויתור. 

היזהרו, פסקת הוויתור אינה הוראת חוזה חלוטה!

משרדנו, המאויש בעורכי דין ויועצי מס ישראלים וצרפתים, שם לו למטרה להעניק לכם ליווי מקצועי ברמה הגבוהה ביותר הודות למומחיותנו הכפולה ונוכחותנו בצרפת ובישראל. אנו עומדים לרשותכם למציאת הפתרונות המתאימים ביותר לצרכיכם הייחודיים.

הערה: מאמר זה ניתן למטרות אינפורמטיביות בלבד. כל תיק/מקרה מחייב בחינה פרטנית, ועל כן המידע הכלול במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי.