יצאו מפולין לפני 1951 או ב-1968: האם האזרחות הפולנית אכן אבדה?

במשפחות ישראליות רבות שמקורן בפולין עוברת מדור לדור אמונה אחת: „כשהם עזבו, הם איבדו את האזרחות הפולנית”. האמונה הזאת מונעת כל שנה הגשת בקשות שהיו עשויות להצליח. במשפט הפולני אובדן אזרחות אינו מונח מכללא: הוא חייב לנבוע מפעולה משפטית מוגדרת, שנעשתה לפי החוק שהיה בתוקף ביום היציאה מפולין.

I. השאלה המשפטית האחת: איזה חוק חל ביום היציאה?

האזרחות הפולנית נבחנת תמיד לפי הדין שהיה בתוקף במועד האירוע הרלוונטי – לידה, נישואין, הגירה או רכישת אזרחות אחרת. זהו הכלל שבתי המשפט המינהליים בפולין חוזרים ומזכירים בבואם לבחון החלטה של מושל המחוז. שלושה משטרים חוקיים התחלפו זה בזה:

• חוק 20 בינואר 1920, החוק הראשון של פולין המאוחדת, שחל עד ינואר 1951;
• חוק 8 בינואר 1951 בעניין האזרחות הפולנית (ustawa o obywatelstwie polskim), שנכנס לתוקף ביום פרסומו (סעיף 19);
• חוק 15 בפברואר 1962, שנכנס לתוקף שישה חודשים לאחר פרסומו (סעיף 21) וחל עד חוק 2 באפריל 2009 התקף כיום.

יציאה בשנת 1947, יציאה בשנת 1958 ויציאה בשנת 1968 כפופות אפוא לחוקים שונים ולתנאי אובדן שונים. זיהוי החוק החל הוא הצעד הראשון בכל תיק.

II. יציאה לפני 1951: חוק 1951 לא מחק את אזרחותם של המהגרים

זו הטעות הנפוצה ביותר. חוק 8 בינואר 1951 הגדיר מחדש מי היה אזרח פולני במועד כניסתו לתוקף: סעיף 2 מכיר כאזרחים באנשים שהחזיקו באזרחות פולנית לפי ההוראות שקדמו לו. החוק לא התנה הכרה זו בישיבה בפולין.

סעיף 4 אכן קובע חריג, אך חריג צר: מי שהחזיק באזרחות פולנית ביום 31 באוגוסט 1939 אינו אזרח אם הוא מתגורר דרך קבע בחוץ לארץ ונכנס לאחת משלוש קטגוריות בלבד – מי שרכש אזרחות של מדינה אחרת בעקבות שינוי גבולותיה של פולין; מי שהוא בן הלאום הרוסי, הבלרוסי, האוקראיני, הליטאי, הלטבי או האסטוני; ומי שהוא בן הלאום הגרמני.

הרשימה ממצה. יהודי פולין שעזבו בין 1945 לינואר 1951, בין היתר לפלשתינה המנדטורית ולאחר מכן לישראל, אינם מופיעים בה כשלעצמם. עצם ההגירה לפני 1951, ואף השתקעות קבועה מחוץ לפולין, לא גרמו כשלעצמם לאובדן האזרחות הפולנית.

III. רכישת אזרחות אחרת לא הספיקה: נדרש היתר

חוק 1951 מוסיף את הנדבך המכריע. סעיף 11 שלו קובע כי אזרח פולני רשאי לרכוש אזרחות זרה רק לאחר קבלת היתר לשינוי אזרחות (zezwolenie na zmianę obywatelstwa) מן הרשות הפולנית – ורק רכישה שנעשתה בהתאם להוראות אלה גורמת לאובדן האזרחות הפולנית.

במילים אחרות: מי שהפך לאזרח ישראלי, אמריקאי, קנדי או צרפתי בלא היתר פולני מוקדם – לא איבד בכך את אזרחותו הפולנית. חוק 15 בפברואר 1962 שימר את אותו מבנה: אובדן בדרך של שינוי אזרחות מחייב היתר של הגוף הפולני המוסמך (סעיף 13), ומועצת המדינה (Rada Państwa) היא הגוף שהוסמך להעניקו (סעיף 16). אותו חוק הכיר גם בהליך נפרד של שלילת אזרחות (pozbawienie obywatelstwa) בסעיף 15, שכוון בעיקר למי שהתגורר בחוץ לארץ ויצא מפולין שלא כחוק או סירב לחזור.

IV. 1968: מה מוכיח „מסמך הנסיעה” ומה אינו מוכיח

מי שנאלצו לעזוב את פולין לאחר מערכת ההסתה האנטישמית של 1968 קיבלו לרוב מסמך נסיעה חד-כיווני, ובו ציון שהמחזיק בו אינו אזרח פולני. משפחות רבות שומרות אותו כהוכחה לאובדן האזרחות.

מבחינה משפטית השאלה אחרת: האם קיימת לגבי אותו אדם פעולה של מתן היתר לשינוי אזרחות מטעם הרשות המוסמכת? מסמך נסיעה, הערה מינהלית או נוסח מודפס אינם כשלעצמם החלטה כזאת. הדיון מוכר היטב לבתי המשפט בפולין בהקשר של החלטת מועצת המדינה מס' 5/58 מיום 23 בינואר 1958, שעסקה ביציאה לישראל: הקו הדומיננטי בבתי המשפט המינהליים קבע כי היתר קולקטיבי אינו יכול לבוא במקום החלטה אישית, ושבהעדר פעולה המכוונת לאדם מסוים האזרחות לא אבדה. הקו הזה אינו אחיד, וכל תיק נבחן לפי נתוניו, אך הוא פתח את הדרך למספר רב מאוד של אישורי אזרחות.

V. בניית ההוכחה: ארכיונים פולניים ותעודות ישראליות

תיק מסוג זה נבנה על מסמכים ולא על סיפור משפחתי. בדרך כלל יש לאסוף:

• הוכחה שהאב הקדמון החזיק באזרחות פולנית לפני יציאתו – פנקסי אוכלוסין, תיקי דרכונים, תעודות מן המצב האישי, מסמכים צבאיים, חיפושים בארכיוני המדינה הפולניים, בארכיון המרכזי לתעודות חדשות (AAN) או במוסד לזיכרון לאומי (IPN);
• הוכחה להעדר פעולה של אובדן: חיפוש ממוקד אחר היתר אפשרי לשינוי אזרחות או החלטת שלילה;
• שרשרת ייחוס מלאה עד למבקש, המבוססת על תעודות מהמצב האישי הישראלי או הצרפתי, מתורגמות ומאומתות לפי דרישות ההליך הפולני – לעתים בצירוף ייפוי כוח נוטריוני ואפוסטיל.

הבקשה לאישור החזקה באזרחות פולנית (potwierdzenie posiadania obywatelstwa polskiego) מוגשת למושל המחוז המוסמך לפי מקום המושב; בהעדר מקום מושב בפולין, מכריע מושל מחוז מזוביה (Wojewoda Mazowiecki) (סעיף 55 לחוק 2 באפריל 2009). מי שמתגורר מחוץ לפולין רשאי להגיש את הבקשה באמצעות הקונסול המוסמך, המעביר אותה הלאה (סעיף 57).

סיכום – מדוע כדאי להיעזר בעורך דין בתחום האזרחות הפולנית?

תיקים אלה מוכרעים בנקודה משפטית מדויקת אחת: זיהוי החוק שחל ביום היציאה, ולאחריו ההוכחה שלא נעשתה מעולם פעולה של אובדן. זו עבודה של סיווג משפטי ושחזור ארכיוני, לא אחת על פני שלושה דורות ושלוש מדינות. משרד אביטבול ושות' מלווה את לקוחותיו בבניית התיקים ובניהולם, בשיתוף עם עמיתים בפולין לצורך פעולות ההליך המקומי, כך שכל מסמך שיוגש ישרת את הטיעון בפועל.

בראייה זו משרד אביטבול ושות', מתוך ניסיונו בדיני אזרחות ובתיקי ארכיון, מלווה את לקוחותיו בכל שלב של שחזור הזכות לאזרחות פולנית והוכחתה. עורכי הדין שלנו מקפידים על הגנת האינטרסים שלכם ועל כך שכל צעד יתבצע בביטחון מלא.