יורשים קטינים או פסולי דין בעיזבון: תפקידו של האפוטרופוס הכללי

כאשר בין יורשי העיזבון נמצא ילד קטין או אדם שהוכרז פסול דין, ההליך משנה את אופיו: הוא עובר מדלפק רשם הירושה אל בית המשפט, ורשות ציבורית נכנסת לתמונה — האפוטרופוס הכללי. במשפחות שחלק מבניהן מתגורר בצרפת הדבר נתפס לא פעם כסיבוך מיותר, אך זו בדיוק הערובה המרכזית לכך שחלקו של הקטין לא ייבלע בהסדרים שעורכים המבוגרים.

I. מדוע יורש קטין או פסול דין משנה את ההליך

בישראל, עיזבון שאין לגביו מחלוקת נפתח בדרך כלל בפני הרשם לענייני ירושה (רשם לענייני ירושה), רשות מינהלית הנותנת צו ירושה או צו קיום צוואה על יסוד מסמכים בכתב.

נוכחותו של יורש פגיע מזיזה את נקודת הכניסה הזו. חוק הירושה קובע כי הבקשה מועברת לבית המשפט כאשר האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה קטין, חסוי או נעדר — סעיף 67א(א)(4). התיק עובר אז מהיגיון הדלפק אל פיקוח שיפוטי מלא, על הדיונים, המסמכים והזמן הנוסף שהדבר גורר.

בצד ההגנה על הילד, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962, קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדם הקטין (סעיף 14). תפקידם כולל את ניהול נכסיו ושמירתם ואת הסמכות לייצגו (סעיף 15), ועליהם לפעול לטובתו כדרך שהורים מסורים היו נוהגים (סעיף 17). הסמכות קיימת אפוא — אך יש לה תקרה.

II. האפוטרופוס הכללי: שלושה תפקידים שאין לבלבל ביניהם

• הרשות הארצית לענייני ירושה. החוק מייעד את האפוטרופוס הכללי כממונה על ענייני ירושה (סעיף 65א לחוק הירושה).
• גורם הפיקוח על מנהל העיזבון. לו מגיש מנהל העיזבון את פרטת העיזבון (סעיף 84(א)), את שומת נכסי העיזבון (סעיף 85(1)) ולאחר מכן דין וחשבון לפחות אחת לשנה (סעיף 86); אופן בדיקת המסמכים הללו נקבע בתקנות (סעיף 87). כאשר בית המשפט דורש ערובה, היא ניתנת לזכות האפוטרופוס הכללי (סעיף 90).
• מנהל עיזבון בעצמו, במקרה המתאים. החוק מאפשר למנות כמנהל עיזבון יחיד, תאגיד או את האפוטרופוס הכללי (סעיף 79). במקרה האחרון חלק מן החובות הרגילות — ובהן אלה שבסעיפים 80 ו-84 עד 91 — אינן חלות (סעיף 96).

אם מונה לקטין אפוטרופוס בנפרד, גם הוא מדווח לאפוטרופוס הכללי: פרטה של נכסי החסוי בתוך שלושים ימים ממינויו (סעיף 51 לחוק משנת 1962) ודין וחשבון לפחות אחת לשנה (סעיף 53).

III. הפעולות שאינן אפשריות בלא בית המשפט

כאן נתקלות המשפחות במכשול המוחשי ביותר. שלוש מערכות של מגבלות מצטברות:

• הסתלקות מן העיזבון מצד קטין או מי שהוכרז פסול דין טעונה אישור בית המשפט (סעיף 6(ג) לחוק הירושה). אין אפוא דרך ״לפשט״ תיק באמצעות הסתלקות הילד לטובת ההורה שנותר בחיים.
• העברה או שעבוד של חלקו של יורש קטין או פסול דין טעונים אותו אישור (סעיף 7(ב)).
• ההורים אינם רשאים לייצג את ילדם, בלא אישור מוקדם של בית המשפט, בפעולות המנויות בסעיף 20 לחוק משנת 1962: העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של דירה או של יחידה משקית; פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק — ובכלל זה הטאבו; מתן מתנות, למעט מתנות מקובלות; מתן ערבות; ופעולות משפטיות בין הקטין לבין הוריו או קרוביהם.

המסקנה המעשית: מכירת דירת העיזבון כאשר קטין נמנה עם היורשים מחייבת מעבר בשני שערים — זה הנוגע לניהול העיזבון וזה המגן על חלקו של הילד. היערכות מראש חוסכת את גילוי המכשול רק לאחר חתימת זיכרון דברים.

IV. מנהל העיזבון תחת פיקוח מוגבר

בית המשפט ממנה מנהל עיזבון לפי בקשת מעוניין בדבר (סעיף 78(א)). עליו לכנס את נכסי העיזבון ולנהלו בכפוף להוראות בית המשפט (סעיף 82), שהשופט רשאי להוסיף עליהן בכל עת (סעיף 83); והוא מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו (סעיף 97).

כאשר מעורב קטין, מנגנון זה חדל להיות פורמלי. בית המשפט רשאי לדרוש ערובה לפני המינוי או אחריו (סעיף 89(א)); שכרו של מנהל העיזבון נפסק בידי בית המשפט לפי כללים שקבע שר המשפטים (סעיף 91); ומנהל העיזבון אחראי לנזק שגרם עקב הפרת חובתו (סעיף 88). משהקטין אינו יכול להלין בעצמו, שרשרת הפיקוח הזו היא שמשמשת לו משקל נגד.

V. ישראל וצרפת: שתי דרכים להגן על חלקו של הילד

בצרפת מנוהלים נכסי הקטין בידי הוריו במסגרת ה־administration légale, אך המנהל החוקי אינו רשאי לבצע, בלא אישור מוקדם של השופט, את הפעולות המנויות בסעיף 387-1 לקוד האזרחי — ובהן ויתור על זכות בשם הילד וקבלת ירושה שנפלה בחלקו באופן מלא; השופט אף רשאי להרחיב רשימה זו (סעיף 387-3). לגבי בגיר תחת אפוטרופסות, סעיף 507-1 מתיר קבלת ירושה רק עד גובה הנכסים נטו, קבלה מלאה אפשרית רק כאשר הנכסים עולים באופן מובהק על החובות, וההסתלקות טעונה אישור.

ההיגיון שונה בשתי נקודות מהותיות. ראשית, בצרפת אין רשות ציבורית המקבלת מדי שנה דין וחשבון על עיזבון: הפיקוח שם שיפוטי ונקודתי, מופעל פעולה אחר פעולה, בעוד שבישראל מתווסף פיקוח מינהלי קבוע. שנית, בצרפת הנוטריון הוא המסדיר את העיזבון, ואילו בישראל ההליך מתנהל בידי עורך הדין: אין מקבילה לנוטריון הצרפתי המסדיר ירושה, והנוטריון הישראלי הוא עורך דין בעל הסמכה מיוחדת לייפויי כוח, לאימותים ולתרגומים.

לבסוף, הכלים הצרפתיים אינם פועלים מאליהם בישראל. ה־mandat à effet posthume (סעיף 812 לקוד האזרחי), ההסכם בין היורשים (סעיף 813) ומנהל העיזבון הממונה בידי בית משפט בצרפת (סעיף 813-1) שייכים למשפט הצרפתי; תקנת האיחוד האירופי 650/2012 והתעודה האירופית לענייני ירושה אינן מחייבות את ישראל. מינוי שהושג בצרפת אינו מקנה, כשלעצמו, סמכות לפעול בנכס ישראלי. נקודה נוספת להיערכות: בישראל אין מס ירושה, אך מכירת הנכס שהתקבל בירושה בשלב מאוחר יותר מעוררת מס שבח — שיקול שיש לשלב כבר בתחילת הדרך כאשר חלקו של ילד יידרש, יום אחד, למימוש.

סיכום – מדוע כדאי להיעזר בעורך דין המתמחה בניהול עיזבונות?

שתי מערכות משפט, שתי תפיסות פיקוח, ובתווך חלקו של ילד ששתיהן לא יניחו לפגוע בו בלא הצדקה. חיבור בין ה־administration légale הצרפתית, אישורי בית המשפט בישראל ופיקוח האפוטרופוס הכללי מחייב שליטה בשני הדינים בעת ובעונה אחת: זו משמעותו של משרד המאגד עורכי דין החברים בלשכת עורכי הדין בישראל ובלשכת עורכי הדין בפריז, לצד נוטריון ישראלי, כך שייפויי הכוח, האימותים והתרגומים שבית המשפט דורש מוכנים תחת אותה קורת גג שבה נבנית אסטרטגיית הירושה.

מתוך גישה זו, משרד אביטבול ושות׳, מכוח ניסיונו בניהול עיזבונות, מלווה את לקוחותיו בכל שלב של הגנה על חלקו של יורש קטין או פסול דין. עורכי הדין שלנו מקפידים שהאינטרסים שלכם יישמרו ושכל הליך יתנהל בביטחון מלא.